ספורט

בשבת הקרובה בשעה 14:00 בעיטת הפתיחה למשחק החשוב ביותר בהיסטוריה של הרוגבי בישראל.

המשחק ישודר בשידור חי בערוץ ספורט 5

כולנו באים לעודד את הנבחרת הלאומית שלנו במשחק שיכריע אם נעלה בית ונעשה היסטוריה.
כולנו באים להראות ולהשמיע לצופים בבית שיש רוגבי בישראל.

בתכנית:
10:00-12:00 טורניר נערים ארצי
12:00-12:30 משחק אימון נבחרת הנשים של ישראל (שטסה בחודש הבא לאליפות אירופה ברומניה)
12:30-13:30 משחק אימון של נבחרת הנוער עד גיל 18 של ישראל (שטסה חודש הבא לאליפות אירופה במולדובה)
14:00 בעיטת הפתיחה ישראל נגד יוון
11:00-15:00 מתנפחים חופשי לילדים
12:00 וצפונה - הפאב הנייד של מייקספלייס מספק בירה, בשרים, ומצב-רוח
12:00 וצפונה - דוכן של קוקרי ימכור חולצות רוגבי רפליקה של נבחרת ישראל וציוד רוגבי נוסף
בנוסף למכירה לאורך האירוע כרטיסי הגרלה + טישירטים של איגוד הרוגבי לקידום הרוגבי נוער בישראל

אירוע הרוגבי החם של השנה והמקום להיות בו בשבת הקרובה - האצטדיון המרכזי בוינגייט

יש רוגבי בישראל!

בשבת שעברה נצחנו את בולגריה 50 : 10 במשחק מצויין של הנבחרת הצעירה והשאפתנית שלנו.

כתבה מתוך אתר איגוד הרוגבי :
הרכב הסילונים של ישראל התפוצץ על בולגריה – 50:10. צמד לנמרוד קפלן בבכורה כקפטן.

נבחרת ישראל ברוגבי השפילה את בולגריה בתוצאה 50:10 לעיני כ-800 צופים באיצטדיון וינגייט ועשתה עוד צעד לקראת עליית דרג היסטורית באליפות אירופה. במחצית עוד היתה התוצאה סבירה, 17:3, אך במחצית השניה נגמר האויר בריאותיהם של הבולגרים הכבדים.

ישראל עלתה למגרש בהרכב הקל והאתלטי ביותר שיכלה להעמיד, ללא אורן ברודהורסט הפצוע ועופר המבורגר שנותר מחוץ לסגל, והבולגרים המגודלים פשוט לא יכלו לתפוס אותם. את הטריי הראשון הניח נמרוד קפלן, בהופעת הבכורה כקפטן, דקות מפתיחת המשחק. לאחר שאמיר בויטלר פספס את בעיטת ההמרה, הבולגרים הצליחו לצמצם ל-5:3 בבעיטת עונשין ואף למתוח את הקהל כאשר זכו בעבירה נוספת, אך פספסו את הבעיטה. זה היה הרגע המותח האחרון במשחק, כאשר זמן קצר אחר כך הניח גלעד גולדשטיין טריי נוסף, ולמרות שבויטלר פגע בקורה ואף פספס עונשין לאחר מכן, קפלן השלים צמד לפני סוף המחצית (הפעם בויטלר פגע).

המחצית השניה נפתחה בסערה, ולאחר כמעט-טריי של עמית קקון, ואחד נוסף של נימי שנפסל, הניח יוני רדשקוביץ’ טריי משלו (בויטלר פספס). הבולגרים הצילו מעט מכבודם עם טריי יפהפה לאחר ריצה של 60 מטר ובעיטת המרה מוצלחת שהקנו את הנקודות האחרונות שלהם. הטריי הבא היה של אדריאן ריינסטיין, אותו בויטלר המיר מספר דקות לפני שהניח טריי משל עצמו והמיר אף אותו, כמו גם את הטריי של רועי אלתרלוי לאחר מכן. את הטריי האחרון הניח מישה אלי המחליף, שהספיק אפילו לבצע בדרך את הריצה המתגרה האופינית שלו (”היתי חיב לעשות את זה”, הוא אמר).

נימי סיכם: “היה מצוין. כל השחקנים עבדו קשה והתוצאה משקפת את זה”. מודי רדשקוביץ’, אחיו של יוני המשחק ברוסיה שנבחר למצטין המשחק, אמר ש”זו החופשה הכי טובה שיש”.

ישראל: נתן עמוס, עומרי לוטן, מתן ברוש, יוני שאקי, גיא מטיסיס, ג’וליאן מאפי, מודי רדשקוביץ’, נמרוד קפלן; סטס גורטובוי, אמיר בויטלר, אדריאן ריינסטיין, גלעד גולדשטיין, יוני רדשקוביץ’, עמית קקון, רועי אלתרלוי.

מחליפים: מירון שטיגליץ, אורן אלט, מישה אלי, נסי אברבנל, אלון אוקון, ווילי היימן, פביאן מגיד.
 

תעקבו באתר אחרי כתבות ההכנה המעדכנות תדיר לקראת המשחק נגד יוון ותהיו בעיניינים
www.rugby.org.il

אחרי מסע מרשים של תוצאות טובות אין ספק שהגיע הזמן …
עכשיו יותר מתמיד הקבוצה של נמני  יכולה לעשות את זה . לא מדובר פה בנקמה או משהו דומה לזה, מדובר בתחרות וביוקרה .
לא לא לא … שלא תחשבו שאני חושב שהפועל קבוצה פחות טובה ממכבי .
גם בתקופה הטובה בה נמצאים הצהובים מת”א הם רחוקים מאוד מהקבוצה האדומה מת”א .
גוטמן הצליח לעשות בהפועל מה שקשטן הצליח לעשות אצלה בצורה הטובה ביותר. הוא יצר תלכיד מצוין של שחקנים חלקם בינוניים עד טובים,
יחד עם כשרונות גדולים (בעיקר שכטר וורמוט), הוא יצר מכונה משומשת , מכונה קבוצתית מאוד שכל חלק בה יודע את מקומו במגרש בצורה יוצאת דופן.
יצא לי השנה לראות יותר ממשחק אחד של הפועל ואין מה לדבר הקבוצה פשוט עומדת מצויין במגרש.
באדיר ודה סילבה זה שילוב מפתיע לטעמי שעובד טוב בהגנה (בעיקר היכולת הפנטסטית של דה סילבה), ביבאס נאתכו וידין מנגנים על הקישור, דדי מצויין באגפים וורמוט ושכטר המוציאים לפועל, מה חסר ???
כל השאר ממלאים את החסר … בעונה רגילה שחיפה קצת פחות טובה היה לנו מאבק חזק בצמרת …

אז אין לנו עניין בצמרת, המקום הראשון (מאבק האליפות…) סגור …
מה נשאר ??? הקרב של התל אביביות על התואר הנכסף … מקום שני …
על פי הבנתי אין ממש שינוי במיקומים, בסוף העונה המקום השני והשלישי זוכה בכרטיס לאירופה באותה מידה, אבל היוקרה …
איזו תחרות על היוקרה ? … כמה כייף שיש משחקים כאלה בליגה , כמה כייף שבאים למגרש במתח ולא בגלל הקרב על האליפות אלה בקרב על היוקרה העירונית …

אז למה הגיע הזמן ?
הגיע הזמן כי השקט שנוצר במועדון הצהוב השנה , אודות להתנהלות מצוינת של ההנהלה והצוות המקצועי (כתבתי כאן רבות בנושא לדוגמא “שלח לי שקט…” ),
השקט הזה לא ישאר עוד הרבה זמן בקרית שלו. השנה הושגה כמעט סופית המטרה ,הכרטיס לאירופה כמעט ונמצא בכיס של נמני.
תהליך הבניה של הקבוצה מתנהל בצורה מצויינת , נמני הצליח לצור קבוצה שכל שחקן בה לגיטימי בהרכב,
כל שחקן נלחם על חולצת ההרכב, דבר שלא קרה שנים במכבי (אני עדיין זוכר שחקנים כמו בן לוז שלא רצו לשבת בספסל של מכבי
והעדיפו לשבת על הספסל בקבוצות אחרות…הפועל…), גם כאשר שחקנים פצועים (ויש הרבה…) אין תירוצים כל שחקן שיעלה מהספסל בדרבי צריך לספק את הסחורה.
נמני יודע שבשנה הבאה העסק יהיה שונה לגמרי , הלחץ יחזור במיוחד אם גולדהאר יכניס את היד לכיס ויביא עוד 2-3 שחקנים טובים .
הגיע הזמן גם בגלל העובדה שהקבוצה צריכה להחזיר סוף סוף לתצוגות המדהימות שהקהל על כל קבוצותיו נותן במשחקים. (השחקן ה-12 ,האולטארס וכד’) .
הקהל רוצה להרגיש את התחושה של הנצחון היוקרתי הזה ומגיע לו !
אז מבחינה מקצועית יהיה למכבי ממש קשה לנצח את הפועל למרות שהם יחזרו מהקור הרוסי , עייפים ומרוצים או לא מרוצים…
אבל, המוטיבציה של השחקנים בצהוב צריכה להיות גדולה יותר מתמיד, בעיקר בגלל המומנטום בו הם נמצאים ,
בגלל הכושר הטוב והבטחון שלהם ובעיקר בגלל שלא נראה באופק מצב דומה בו הם מגיעים לדרבי בשקט יחסי שכזה.

אני מקווה שהסוף יהיה טוב … למרות שבתוכי אני יודע שהסיכוי שזה יקרה לא גבוה …
כן … העונה טוב לי בעמדת האנדרדוג גם אם זה לא מייצג את הרוח המכבית …
שנה הבאה אני מבטיח שאני יבוא בדרישות גבוהות יותר …

צהוב עולה .

למרות תצוגות הנפל בשנים האחרונות, למרות אליפות מקרית, למרות הרוטציה האינסופית - זוהי מכבי. לטוב ולרע - זוהי מכבי.
למה מכבי ת”א לא יורדת מכותרות העיתונים? עכשיו בבלוג.
‘רק כדורגל - הבלוג של ערן לוי’

http://eranlevy.wordpress.com/

בשבת הקרובה חיפה משחקת משחק ליגה נגד ירושלים במגרש הביתי שלנו בכפר ביאליק (מצורפת מפה).
לפני המשחק משעה 11:00 תערך פעילות היכרות וכיף רוגבי לבנים ובנות מגיל 6 מעלה.
אנחנו רוצים לחדש את פעילות קבוצת הנוער של המועדון (גילאי 12 ומעלה) וזאת תהיה יריית הפתיחה - נא הביאו בשבת את הבנים והבנות שלכם, של השכנים שלכם, מהכיתה של הילד…

בעיטת הפתיחה למשחק תהיה בשעה 12:30 כולם מוזמנים לעודד.
המשחק יהיה משחק ידידות והשחקנים הוותיקים מוזמנים לחזק את ירושלים שמגיעים בהרכב חסר.
לפני המשחק יוצגו התלבושות החדשות של המועדון!

לאחר המשחק כולם מוזמנים לברביקיו ובירות

קשה להאמין, אבל שוב עולה שמו של אייל ברקוביץ’ כמועמד רציני לאימון הנבחרת. כאילו לא פקפקו ביכולות הבינאישיות שלו, שלא לדבר על אלה המקצועיות. כאילו אין בעלי מקצוע רציניים לתפקיד.
עוד על סאגת ברקוביץ’ בבלוג “רק כדורגל - הבלוג של ערן לוי”

http://eranlevy.wordpress.com/

ההתאחדות לכדורגל עובדת עלינו בעיניים? מה קרה למכבי ת”א מול אחי נצרת? יש סיכוי להרטה ברלין להישאר בבונדסליגה? הכל בבלוג שלי.
רק כדורגל” - הבלוג של ערן לוי

http://eranlevy.wordpress.com/

השבת שוב נוכחנו לדעת שהקבוצה הצהובה מתל אביב לא מוכנה למאבקי אליפות, לא שלא ידעתי את זה קודם , אבל שררה תחושת “אופוריה” קלה בקרב אוהדי הקבוצה מאז הנצחון בבלומפילד לאלופה המיועדת …
אני לא הייתי מאלה שהיו באופוריה ולא אהיה מאלה שיאמרו שמכבי קבוצת צמרת השנה .
מכבי ת”א כפי שהיא בנויה ומשחקת היום היא קבוצה בינונית פלוס שממוקמת בצמרת רק בגלל שהיריבות שלה חלשות מאוד …
בליגה שמשחקות עכו , ר”ג , רעננה וכד’ ניתן להגיע לאירופה ולשם מכבי צריכה לכוון. בדיוק כפי שמצהירים נמני וכל צוות ההנהלה .
כבר אמרתי לא פעם שזה לא בושה להגיד “אנחנו בונים קבוצה” , גם לא אם מדובר בקבוצה שהייתה קבוצת צמרת לאורך מרבית שנות קיומה.
השפל שהגיע אליו המועדון בעשור האחרון (למרות שגם היו בו הישגים לא רעים…) דרש את השינוי בחשיבה.
עושים טוב במועדון שחושבים ככה.
יתכן והחשיבה הזו והצהרת הכוונות המינורית הזו הם שגורמים לחוסר היציבות בקבוצה וגורמים לקבוצה להיראות ככה ,
אבל אני חושב שזו הדרך וחשוב להתמיד בה .
נמאס כבר מהתחילות חדשות והתחלת תהליך בנייה שמופסק בראשית הדרך .
רציתם שינוי תקבלו אותו בסבלנות… ס ב ל נ ו ת !

מכבי הציגה בשבוע שעבר נגד אשדוד כדורגל מצויין לפרקים וכך גם אתמול בנצרת, מה שמוכיח שיש פוטנציאל בשחקנים,
יש פוטנציאל במאמן (למי שלא יודע מדובר בנמני …) , יש פוטנציאל לשיטה ולתהליך.
צריך לפרגן על המצב הקיים ולהמשיך לקוות שהתהליך ימשיך .

אל תמהרו להספיד … אל תמהרו לשבח …
קשה להתמודד עם הבקשה הזו אבל צריך להיות טיפש כדי לחשוב שאחרי נצחון על חיפה או שני נצחונות רצופים מכבי ת”א תרוץ לאליפות .

פגרת ינואר בפתח וגם פתיחת שוק העברות , אני בטוח שגולדהר לא ישתגע כמו שלא עשה ככה עד כה.
צריך להמשיך ולתת לשחקנים הצעירים לשחק, לא לרוץ ולהביא שחקנים שנכשלו בקבוצות שונות באירופה.
אם אפשר להביא חלוץ ישראלי טוב וצעיר שיתאים למרקם הקבוצתי שווה לשים כל שקל … (טוטו תמוז, יצחקי, גולן )
לא הייתי מוותר על יבוריאן או שבחון וגם לא על קומאץ’ - גם פה אני דורש סבלנות.

אולי הפוסט הזה ישמע לחלקכם קצת אופטימי מדי או תמים מידי …
אני בשונה מ”עבאדן-גיסנו” לא מאמין ב- cut clean …
כתבתי על זה בתחילת העונה ואני כותב שוב עכשיו כי בינתיים זה מוכיח את עצמו …

צהוב עולה …

היה קר אתמול בברלין, קר מאוד.  לפני שיצאתי מהבית לאולימפיה שטדיון נכנסתי לגוגל לראות מה המצב בחוץ.  גוגל הראה מינוס שתיים.  עם הידיעה הזו, פלוס שתי חולצות, סוודר, מעיל ענק, שני זוגות גרביים ומכנסי סקי מתחת לג’ינס יצאתי לדרך.  הרכבת לא היתה מלאה באוהדים, רובם הגדול לא הטריח את עצמו למשחק.  אפילו דוכן הבירה הקבוע בו אנו נפגשים לפני המשחקים היה סגור, וכשאין בירה בתוך האצטדיון במשחקי אופ”א זוהי בשורה לא נעימה.  את הבירה קנינו בקיוסק של הרכבת, שתינו מהר לפני שהבקבוק יקפא לנו בידיים ונכנסנו, בלי שום תור, לאצטדיון.

האווירה היתה אופטימית.  בכל הנוגע להרטה, ולמרות העונה המזעזעת שלה, אני תמיד אופטימי.  הפעם ניבאתי 0-3 להרטה.  הברלינאי הלך על תיקו אפס ולא שכח לציין שהערב נחזו בליסבון שבע עשרה מעלות צלסיוס ושספורטינג לא יחזיקו מעמד בקור, בשלג וברוחות של ברלין.  במחצית הראשונה הפורטוגלים שיחקו כאילו בברלין יש שבע עשרה מעלות.  הם שטפו את המגרש, שיחקו נהדר על האגפים ויכלו להגנת ברלין בכל מפגש זוגי.   ספורטינג רצו יותר וניסו יותר, אבל ההתקפות היו בסופו של דבר עקרות ולא סיכנו באופן ממשי את דרובני. 

שני שחקנים של הרטה ראויים לציון – אחד לגנאי ואחד לשבח:

ארתור וישניארק – מה זה?!?! חלוץ כל כך גרוע לא ראיתי הרבה שנים.  סביר להניח שהפלופ הגדול של הרטה נגוע בחוסר בטחון ברמות מפלצתיות, אחרת אי אפשר להסביר את מופע האימים של וישניארק.  כל כדור שהגיע אליו בהתקפה אבד, כל מסירה שלו הגיעה לשחקן יריב, כל כדרור הסתיים במפח נפש.  שני מצבים היו לפולני מול השוער, בשניהם הוא איבד שליטה על הכדור וכשהתאושש היה זה מאוחר מדי.  וישניארק בהרטה הוא תוצר של ההשקעה המינימלית בשחקנים בפתיחת העונה.  אף אחד לא האמין שוישניארק הוא תחליף הולם לוורונין ופנטליץ’, אבל אף אחד גם לא האמין ששחקן בונדסליגה יכול להיות כל כך גרוע.  כשוישניארק הוחלף עשרים דקות בתוך המחצית השניה נשמעו קריאות בוז ושמחה בקרב אוהדי ברלין, ושתיהן היו מן המוצדקות.  עדיף לכל חובב כדורגל שווישניארק יישאר על הספסל, שם הוא לא מזיק.

אדריאן ראמוס – לפעמים היה נדמה שזה ראמוס מול ספורטינג.  הקולומביאני היה בכל מקום במגרש.  הוא ניסה להבקיע, רץ למתפרצות, ניהל את הקישור, ירד לגליצ’ים במרכז המגרש, חילץ כדורים בהגנה ובישל הזדמנויות לחלוצים.  הוא עשה כל מה שרצה במגרש, אף פורטוגלי לא יכל לו.  אין ספק – הנצחון לא בא בקלות, אבל בכל משחק שעובר מרוויחים עוד קצת ראמוס, ועם שיתוף פעולה מתאים בהרכב הוא יקרע את הליגה בסיבוב הבא.

המשחק היה קשה לצפיה.   הקור חדר לעצמות, כפות הרגליים כאבו, הפנים בערו מקור.  ארבעה עשר אלף צופים מטורפים ישבו ושקשקו מקור.  במזג אוויר כזה שום משקה חם לא עוזר, בטח לא כשיושבים על כיסא בלי תזוזה במשך כמעט שעתיים.  במחצית השניה היה קר עוד יותר, ממש בלתי נסבל.  ובזמן שסיפרנו אחד לשני כמה קר לנו נפצע קצ’אר.  הוא השתטח לתאקל ופגע עם ברכו הרעועה בשחקן יריב.  קצ’אר נמרח על הדשא ולא הצליח לקום במשך כמה דקות.  פרידריך פצוע, שטיין פצוע, רפאל מורחק, וישניארק נעלם מהרדאר, ועכשיו קצ’אר? אם יש מישהו שמסוגל לעשות את ההבדל (חוץ מראמוס, ובמידה רבה רק איתו) זהו קצ’אר.  בסוף הוא הצליח לקום ודידה עוד כמה דקות.  הוא הפסיק לדדות אחרי שהבקיע את שער הניצחון.  גם השער היה קשה.  הרמת כדור מצד ימין, נגיחה אחורה של מגן פורטוגלי, וקצ’אר מספיק מהיר כדי לדחוק את הכדור פנימה משלושה מטרים בין שני מגנים.  שחקן חשוב אמרתי?

הדרך לרכבת היתה קשה.  הגוף דאב מהקיפאון שהשתלט עליו וכפות הרגליים כאבו כמו פסעו על סכינים.  לפחות לא היינו צריכים לחכות יותר מדי זמן ברציף.  הלב, לעומת זאת, נהנה מחום נדיר.  העונה צפיתי בשני נצחונות של הרטה.  הראשון היה במשחק העליה לשלב הבתים מול ברונדבי הדנית, נצחון של ווינרים שהתגברו על הפסד בדנמרק והבקיעו את השער העליה בדקה השמונים ושש.  הנצחון השני היה באחד ממשחקי הנפל שיצא לי לראות בחיי, במחזור הראשון מול האנובר, עם דרדל’ה של קצ’אר שבע דקות לסיום.  מאז רק מפח נפש.  אחרי התיקו מול לברקוזן האמנתי שזהו זה, המאבק התחיל רשמית, לא רק על הירידה כי אם גם על הכבוד. 

הרטה לא היתה טובה אתמול, היא לא תהיה טובה בן לילה.  אבל אתמול נלחמה הרטה במשך תשעים דקות.  השחקנים נראו מחוייבים בכל דקה והנצחון הקשה היה מתוק.  הרטה היתה זקוקה לנקודה כדי לעלות, והרטה השיגה יותר ממה שהיתה צריכה, וזהו עוד נ”צ של אופטימיות.  תיאופניס גקאס יצטרף לסגל בסיבוב השני, יש סיכוי גבוה לראות גם את לבן קוביאשווילי מגיע משאלקה.  פרידריך יחזור לסגל, גם שטיין יבריא.  קצ’אר יחזור לכושר מלא ורפאל ימשיך את מה שהוא עושה עד עכשיו על הצד הטוב ביותר,  ראמוס וגקאס בחוד – חברים, יש סיכוי לא רע שהרטה תישאר בליגה! טוב להיות אופטימי, טוב שיש סיבה להיות אופטימי.

2. הפועל ת”א מול המבורג על המקום הראשון.  המבורג טובה יותר, אבל הפועל ת”א לא פראיירית.  התחלתי להאמין ביכולת שלהם להגיע רחוק אחרי הנצחון על סלטיק.  זה בכלל לא משנה שהקבוצות הסקוטיות לא בפורמה כבר כמה שנים.  עבור הפועל ת”א סלטיק היא עדיין קבוצה חזקה.  ואם רק תנצח הפועל אשמח שבעתיים - גם קבוצה ישראלית עולה שלב באירופה וגם מפגש אפשרי עם הרטה ברלין.  הגעה של קבוצה ישראלית לאצטדיון האולימפי  תקבל משמעות עמוקה הרבה יותר מהמשחק עצמו.  באופן אישי אשמח מאוד אם יתקיים המפגש הישראלי-גרמני.

איני שונא קבוצות כדורגל.  יש תחרות וזה משרת אותנו האוהדים, גם בלי מחזות שנאה ואלימות, אחרי הכל זה רק כדורגל.  אבל להיסטוריה אי אפשר להתכחש.  כישראלי אני שמח בהצלחת כל קבוצה מהארץ באירופה, ולמרות שנאמנותי בארץ שמורה למכבי ת”א לא אייחל לכשלונה של הפועל ת”א. כאוהד הרטה - אם המפגש יתאפשר - דווקא כן.

פתחתי בלוג אישי, “רק כדורגל” שמו.  מהיום ניתן למצוא את כל הפוסטים שלי בכתובת הבאה:

http://eranlevy.wordpress.com/

בעידן של שידורי ספורט ישירים בכל שעה ביממה קל יותר לדעת אם עובדים עלינו או לא. פעם חשבנו שהרמה בליגה הישראלית הראשונה גבוהה, שהשערים מובקעים בבעיטות וולה ומספרת משלושים מטרים ושהקיצוניים לא מפסיקים לרוץ לרגע, אבל אז לא היו שידורים ישירים. מאז שליגת האלופות והליגות האירופיות השונות נהנות משידורים ישירים, הבנו שכל עוד לא רואים את הליגה שלנו היא מהטובות בעולם. ברגע שאפשר לבצע השוואות בזמן אמת מבינים שהכדורגל בישראל לא משהו.
השידורים הישירים האינטנסיביים מציגים לנו כדורגל מעולם אחר, שחקנים בעלי כושר גופני על-אנושי ויכולות טכניות וירטואוזיות. אך אליה וקוץ בה – אותם שידורים ישירים מראים לנו את הצד האחר של הכדורגל – המשעמם, האיטי וחסר התכלית. לפני כמה שנים שיחקו בליגת האלופות שש עשרה קבוצות בלבד, אלופות המדינות האירופאיות השונות. עם תאוות הבצע של אופ”א והקבוצות במדינות הכדורגל המובילות ביבשת עלה מספר המשתתפות לעשרים וארבע וכלל גם את הסגניות, והמשיך לטפס עד לשלושים ושתיים קבוצות כיום. וכשההיצע גדול כל כך אפשר להבין שטווח הקבוצות העילאיות די מצומצם. קבוצות הונגריות, רומניות, בלגיות וגם ישראליות משתתפות במפעל ונושרות ממנו, די צפוי. העונה הפליאה מכבי חיפה, שנכנסה להיסטוריה השלילית של הצ’מפיונס ליג כקבוצה הראשונה אי פעם שלא כבשה שער וסיימה ללא נקודות את שלב הבתים.
כבר אמרתי בעבר שאני מעדיף את חיפה –יובנטוס/באיירן/בורדו על פני כל משחק אחר בין הגדולות של אירופה. אני אוהב את הכדורגל הישראלי, הוא שלי, גם אם הוא די רדוד. אני גם מציאותי ויודע שאין מה להשוות בין הכדורגל הישראלי לזה האירופי. אין גם מה להשוות בין ההונגרי לאנגלי או בין הבלגי לספרדי. הליגה המלהיבה ביותר בשנתיים האחרונות היא הבונדסליגה, ועדיין אין קבוצה גרמנית אחת שמצליחה לדרוס את ליגת האלופות ולהטביע בה את חותמה. אז אם שטוטגרט, באיירן מינכן ו-וולפסבורג לא מצליחות, מי אנו כי נקונן? יהיה נכון יותר להשאיר את ליגת האלופות לקבוצות הגדולות, כמו שהיה פעם. מדי שנה אובד העניין בשלב הבתים מעט יותר. יותר מדי משחקים בינוניים וחלשים מאבדים אותנו הצופים, שמעדיפים להמתין לשלב שמינית הגמר, שם לפחות יש מתח, שם יכולים דברים לקרות. ההדחה של ליברפול או של יובנטוס היא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. גם כך מקבלות המודחות פרס בדמות כניסה ישירה לשלב הנוקאאוט של הליגה האירופית. זה לא הוגן ונותן יתרון לקבוצה שנכשלה, אבל באופ”א, למרות הצעד הגדול-לכאורה לקראת המדינות הקטנות של המפעל מצידו של הנשיא מישל פלאטיני, מעדיפים לראות את הגדולות גם בליגה האירופית. גם באופ”א יודעים שבלי הגדולות בליגה האירופית יאבד המפעל מחשיבותו הנמוכה בלאו הכי ויתחיל להזכיר לנו את גביע האינטרטוטו ז”ל.

בסופו של דבר אף אחד לא רוצה לראות בשלבים הגבוהים של הצ’מפיונס את מכבי חיפה, אנדרלכט, דברצן או אפועל ניקוסיה. הרוב הגדול דורש כדורגל אירופי במיטבו. את מנצ’סטר יונייטד, צ’לסי, ברצלונה, ריאל מדריד, אולי גם את באיירן מינכן או מילאן, אבל לא נמוך יותר. חשוב לדאוג לקבוצות הקטנות, אבל בשבילן יש את הליגה האירופית. החשיבות המשנית של המפעל השני בחשיבותו באירופה יכולה להשתנות במדינות המשתתפות, הכל תלוי איך מציגים את זה. הקבוצות הקטנות של הצ’מפיונס יכולות להתחיל לבנות על מקום שלישי שיוביל אותן לנוקאאוט בליגה האירופית. אחרי משחקים מול הגדולות באירופה, מה זה כבר שני משחקים מול הפועל ת”א?